לא מזמן נתבקשתי לערוך חוות דעת פסיכיאטרית למקרה מעניין שבו עובד שפוטר ממקום עבודתו תובע את המעסיק על פיטורין לא מוצדקים ובעיקר שנעשו בצורה "לא יפה" שגרמה להחמרת מצבו הנפשי עד כדי דיכאון.
הנושא של הפוסט הנוכחי אינה פסיכיאטריה משפטית ומה עילת התביעה והנזק הנפשי אלא הדברים ששמעתי כאשר ביקשתי מהגורמים המטפלים בו לקבל את החומר הרפואי שיש בידם לגבי אותו אדם.
המטפל הראשון היה פסיכיאטר ממרפאה ציבורית. אותו פסיכיאטר היה חשדן ובעיקר פחד שהוא הולך להגרר למלחמה משפטית. לאחר שהרגעתי אותו שכל רצוני בחומר רפואי ולא בחוות דעתו, הבין ונענה לבקשתי. בשעה טובה החומר הגיע ...
הבעיה התחילה ונמשכת עם פסיכולוג שאותו תובע היה בטיפולה לפני מספר חודשים. אותו אדם חיפש פסיכולוג שאליו יוכל לפנות לשם טיפול פסיכולוגי בעקבות הדיכאון והמצוקה שחש בעקבות הפיטורין. היו כ 6 פגישות טיפוליות ולאחריהן האיש הפסיק את הטיפול הפסיכולוגי.
כשפניתי אל אותה פסיכולוגית היא הייתה חשדנית (נו, אני יכול להבין...) אבל משפט שהיא אמרה לי השאיר אותי די הלום. היא אמרה שהיא בעצם לא טיפלה בו. "שישה מפגשים זה לא טיפול...זו היכרות". יפה מאוד!
לאחר דין ודברים (המו"מ שהיא ניהלה היה קשוח) היא אמרה שאין לה חומר גולמי לשלוח אלי אלא רק מה שהיא ניהלה ולא אבין מזה דבר.... הדבר הפתיע אותי כי אני מחזיק מעצמי אדם אינטיליגנטי. סיכמנו שהיא תשלח אלי "סיכום" של הטיפול. שליחה של פגידות ההיכרות.
הדבר די הפתיע אותי מכיוון שבספרו של אוגדן(אני חושב שזה היה אוגדן בספרו "הקצה הפרימיטיבי של החוויה") , ספר שפסיכולוגים רבים לומדים ממנו, הוא מספר שהטיפול מתחיל עוד בפגישת ההיבכרות ובשיחת הטלפון המקדימה. כבר אז נוצרים יחסים טיפוליים ומתחילים תהליכי העברה והעברה נגדית שכה חיוניים ועליהם מתבססים טיפולים דינאמיים.
ומה המסקנה שלי? אין לי משהו חכם להגיד אלא שלא תמיד השיחה הטלפונית הראשונה אכן מעידה על איכותו של איש הטיפול ולא תמיד הקליק בהראשוני יקבע את המשך הטיפול...סליחה,,,ההיכרות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה